|
שמונה שנים בלי יובל
מה אומרים
לילד שלך ששוכב כבר שמונה שנים באדמה?
שאוהבים? שמתגעגעים? שמצטערים?
אומרים את כל אלה מתוך ידיעה שהסופיות ואי
ההפיכות מוחלטות.
מה אומרים לילד שלך שהפסיק?
שממשיכים, כי אין ברירה, כי הפיתרון הקל, אינו עולה על הדעת.
ממשיכים והזמן לא עושה את שלו. (הלוואי והיה נוטה לנו חסד).
הוא כמונו, הזמן, אינו כל יכול. אינסופי, אבל כל כך
מוגבל ביכולות שלו. ומתקדם, חולף, ממשיך, אולי גם לו אין ברירה.
הנוכחות שלך, יובל, היא רחש טבעי בתוך דופק החיים. אתה חי על המסך,
החיוך שלך ניבט ממנו ומזכיר את כל מה שחייכת בזכותו.
דברים גדולים, דברים קטנים, כן יובל בחייך הקצרים ידעת לחייך גם
מדברים קטנים הייתה בך תבונת איש זקן.
אתה חי בתוכנו, בכל תא מתאי גופינו, נמצא ומתקיים ונושם נשימות עדינות.
אני שומעת אותך בתוכי, אתה כל כך קיים בי, עד שלעיטים אני צריכה להביט
סביב ולהיזכר - זה רק בפנים.
אני רואה את חבריך ולא יכולה שלא לדמיין איך אתה הייתה נראה: איש צעיר
במרוץ החיים, תמיר, חתיך, אולי קצת מקריח, אבל עם אותן לחיים אדומות
וסמוקות.
ערכנו תחרות גלשנים לזכרך עשינו זאת כי אהבת את הים וכי רצינו והיה לנו
חשוב להגיד למי שלא הכיר אותך שהיית. אנחנו
יודעים שהיית, היית כל כך הרבה בשבילינו ולכן ההפסד שלנו בלכתך ככד
מנשוא. התחרות נולדה מתוך הרצון שעוד אנשים יידעו.
יידעו שהיית ים ושמים וגלים. ילד-איש מתוק שאוהב מלח.
מה יש לומר, יובל, שמונה שנים והבטן מתכווצת, מתגוננת.
הפנים חשות את עוצמת הבשורה כאילו לבנה מוטחת בהן.
הצער חד כמו בהתחלה כמו אז אם אותה דפיקה בדלת
דפיקה ששינתה את חיינו מן הקצה אל הקצה.
אוהבת אותך ומתגעגעת אליך
אמא
|
|
יובל
ראיתי
שסבתא ביקשה להדפיס בדפים לקראת ההזכרה
זוכרים את יובל, אני לא צריך שיזכירו לי אותך
התמונות במסך המחשב נותנות לי ולכולם את ההרגשה
שאתה נמצא איתנו כל הזמן.
אני לפעמים המום מכך שסבתא מספרת לי כל פעם
סיפור שקשור לתמונה שלך ולפעמים אני חושב שהיית
צריך להיות בן חמישים לפי כל מה שהספקת,
אבל למרות הכל אני מרגיש שאתה חסר לכולנו.
לפעמים סבתא מתבלבלת וקוראת לי יובל ואני מבין אותה,
למרות שהיא מקבלת ממני מבט נוזף, היא חושבת עליך המון
והיא מספרת לי עליך הרבה.
אוהב
אותך
דניאל |