13 שנה

יובל שלי

שלוש עשרה שנה זה ילד בר מצווה. כברת דרך שאדם עושה מרגע הולדתו, החל בינקותו המוקדמת, עבור בילדותו התוססת והמשך אל עבר נעוריו. זוהי צומת שבמועד התרחשותה ניתן לסקור את הקורות והמוצאות את האדם, להביט אחורה בסיפוק ולהביט קדימה, לעבר הבאות.

מה עושים אם הספירה מתייחסת אל מי שאיננו?
אם היא מציינת שנים של היעדר?
האם הכללים הללו תקפים גם אז?
האם גם במקרה כזה המבט יכול להיות מופנה לשני העברים?

שלוש עשרה שנה שאתה כבר אינך. זו כברת דרך שכביכול עשינו. על פניו כולנו המשכנו בחיינו, אולם הכאב ממאן להרפות.
לתחושתי, המכה ניחתה עליי זה עתה, והזמן אינו מקל ואין בו מרפא.
אכן, כלפי חוץ הדברים ניראים ככאלה שמצאו להם נתיב להתנהל בו. כאילו סודרו בתבניות שיש בהן היגיון או לפחות סדר כלשהו.
אולם, בפנים המציאות שונה בתכלית. הגעש הבלתי פוסק של החסר והגעגוע הולמים בעוצמות זהות לאלה שהיכרתי בימים הראשונים ללכתך.

אנשים רוצים לחיות את חייהם ולכל אחד סאת הצער שהוא נושא. לכן, טוב שהשכול אינו בולט החוצה. כך הוא מאפשר לסביבה להמשיך בחייה, ולי להמשיך בחיים שקיבלו פנים, תוכן, צורה ומשמעות שונות לחלוטין מאז. אני איתך בכל רגע נתון. ואתה אתי- משקיף, שומר, מהול- והכל בשקט, בפרטיות של אימא ובן.

חסרונך, יובל, זועק לשמיים. הוא זועק ממסך המחשב, ממנו אתה ניבט אמיתי, מאושר,
חי ומלא עסיס. ההתבוננות בך אינה יודעת שובע. היא זו שנותנת את הכוחות לצעוד את הצעדים שנקצבים לכל יום. ואותן תמונות ממש, הן אלה שמנציחות את העובדה שאתה רק בתמונות.
אני לא רוצה להפסיק להתגעגע.

לעיתים נדמה לי שהגורל מתעתע בי. דניאל כל כך דומה לך, ויש ואני מביטה בו ורואה אותך. מביטה בך ורואה אותו. הוא דומה לך בחיצוניותו, בקווי המתאר של הפנים והתנועה. והמון תכונות שלך- פנימיות, עמוקות, מהותיות, מתגלות אצלו וזה מפעים ומרגש ומתעתע. דניאל הוא דניאל ואתה- אתה. ודניאל חביבי הוא המתנע, הסיבה שלמענה אני נושמת את נשימות היומיום. הוא הישות שדואגת שלא אתפרק, אלא אשאר מהודקת.

מוריה מפליאה לקרוא אותי ויודעת שלפעמים שיחה עליך תקל מעט.
באמצעות הדיבורים אנחנו מחיות אותך לרגעים, לדקות, למחציות שעה ובאותה שעה הדברים נעשים אפשריים יותר.
אור, אחיך הצעיר, מצליח בלימודי היוגה. הוא חותר לאיזון ומבקש להרגיע. הוא יוצא דופן ובאמצעות הגוף מלטף את הנפש.

יובל שלי, שלוש עשרה וכאילו עכשיו.
שלא כמוני, אתה יפה ומלא כוח כפי שהיית עד לכתך. השקף עליי וגע בי דרך כל תווך אפשרי שהיקום מעמיד לרשותך, לרשותנו. הגוף כואב והנפש פצועה בגלל המרחק העצום בינינו, בגלל הידיעה שהוא לא יוכל להצטמצם לעולם.

 

אמא